תוספות על נזיר נ״א

1 איזהו מת שיש לו רקב - מלא תרווד רקב מטמא באהל ונזיר מגלח עליו:

2 שנקבר ערום בארון של שיש או על גבי רצפה של אבנים - שאינה נשחקת ואין להסתפק בעפר אחר כי אם ברקב גוף של מת:

3 נקבר בכסותו ואפילו בארון של שיש או ערום בארון של עץ או על גבי רצפה של לבנים - שנוחות לישחק וליכתש מאליהן זהו מת שאין לו רקב ואפילו לקח ארבע או חמש תרוודין מן רקב שלו שבודאי יש כאן מלא תרווד מגוף המת טהור כדאמרינן בפ' המפלת נדה כז: מה תחילתו דבר אחר נעשה לו גלגלין משמע דבהא ליכא מאן דפליג שאם נתערב דבר אחר עמו בתחילתו אינו מטמא:

4 אמר עולא אין רקב אלא הבא מן הבשר ומן הגידין ומן העצמות - מכולם צריך שיהא הרקב:

5 הא מן העצם - לחוד טמא:

6 והא ליכא גידין - ולא הוה מצי לשנויי דהכי קאמר ומן הבשר לחודיה טהור עד שיהא רקב עצם וגידין בהדי בשר דא"כ ליתני מן הבשר ועצם טהור ודייקינן עד דאיכא גידין בהדייהו:

7 א"א לבשר ועצמות בלא גידים - ועולא שהזכיר גידים אצטריך לאפוקי נפל שלא נתקשרו אבריו בגידים וברייתא לא מיירי בהכי אלא בולד נגמר:

8 שני מתים שנקברו זה עם זה נעשו גלגלין זה לזה - ובפרק המפלת נדה כז: גרסינן בכל הספרים גנגילאן וגם בערוך פי' גלגלים עפר הוא שמעורב ממקום אחר לשון דבר המתגלגל ועוד פירש בערוך גלגלין קוטריימ"א בלע"ז דלא גמירי רקב אלא של מת אחד ולא שיש מת אחר מעורב בו:

9 מתיב רב נתן רקב הבא משני מתים טמא - וקא ס"ד דמיירי שנקברו יחד:

10 ונרקבו ועמדו על מלא תרווד - אחר שאכלן עש ולא נשאר בכל אחד אלא חצי תרווד וכיון שהיה כל אחד יחידי כשנקברו יש להן דין רקב ויש תימה למה נקט ועמדו על מלא תרווד רקב אחד שלא נשתייר וי"ל דלרבותא נקטיה דאפילו כי אין בשניהם אלא תרווד אחד דאיכא השתא רקב מן העקב אפ"ה הוי שיעור כתרווד דלקמן פשטינן מינה בעיא דרקב הבא מן העקב מהו דגם לפי הדיחוי שמעי' דמת דארקיב כוליה מיהא מצטרף רקב העקב לשאר רקבובית לתרווד:

11 תנן התם - במס' אהלות פ"ג מ"ג כל שבמת טמא וגם העור ופליגי בה בפ' דם נדה נדה נה. איכא למ"ד דרבנן ואיכא למ"ד דאורייתא:

12 חוץ מן השינים והשער והצפורן - שטהורין אף מדרבנן:

13 ובשעת חיבורן למת כולן טמאין שהנוגע או מאהיל עליהם הוא נוגע או מאהיל על המת דהוו יד לטומאת המת:

14 בעי חזקיה שערו העומד ליגזז מהו - מי הוי כשאר חיבורין למת וטמא או כגזוז דמי ולא מטמא במת אף במחובר למת או דלמא מטמא בעודו מחובר בו ויש מפרשים דלענין גלגלין קא מיבעיא ליה כגזוז דמי ונעשה גלגלין או לא ומיהו כפי' קמא מסתברא דקאי אמתניתין דכל שבמת טמא:

15 טעמא דגזז - אז הוי גלגלין הא לא גזז לא ומיירי בכל ענין אף משער העומד ליגזז וקאמר דלא גזז דלא הוי גלגלין הכי נמי נימא דבשעת חיבורו טמא דהוי כגופו:

16 לא גזז תיבעי לך - כלומר לרבה בר בר חנה גופיה קא מיבעיא ליה היכא דלא גזז ולהכי נקט גזז דבגזוז דוקא הוא דפשיטא ליה:

17 רקב הבא מן העקב מהו - לפי שבעקבו של אדם יש בו עובי בשר שאין בו חיות ומיבעיא ליה אי גמירי ביה רקב או לא:

18 הבא מכוליה מת - כלומר מכל הבשר שיש בו חיות:

19 רקב הבא משני מתים טמא - ולעיל אוקמיה רבא כגון שעומד על מלא תרווד שלא נשאר משניהם כי אם מלא תרווד ואי סלקא דעתך הבא מן העקב לא כלומר לא שאינו מטמא זיל הכא דלמא דרך עקב קאתי כלומר שמא יש בו מן העקב ולהכי נקט דלמא שאין בזה ודאי דשמא מן העקב אכלן עש וזה הרקב נשאר מן שאר הגוף:

20 היכי דמי - כלומר היכי הוי בעיין ודאי אי דארקיב כוליה מת ואתי דרך עקב ה"נ דיש לו רקב דבהכי מיירי הא דתני רב נתן כשנרקב כל המת ונרקב גם העקב שיש בו דין רקב אלא בעיין היכא דארקיב חד אבר הרגל ואתי דרך העקב דאיכא למימר לפי שאין חיות בבשר העקב מיהר להרקיב בכי האי גוונא לא גמירי רקב:

21 עובר במעי אשה מי הוי גלגלין - כשני מתים שקברן זה עם זה:

22 כיון דלא איתצר - שלא נוצר הולד עדיין בגופה שהרי אין סופה לפרוש ממנה:

23 פירשה מהו - פרש שלה שבתוכה מי הוי גלגלין כיון דלא מיקיימא בדלא אכלה חיותא היא ולא הוי גלגלין ואגב ששאל עובר במעי אשה בנקבה שאל נמי בפירשה וה"ה בזכר:

24 עורו מהו - שיעשה גלגלין כיחו וניעו מהו שיעשה גלגלין:

25 כל הני דקאמר הוי גלגלין - פרש וניעו וכיחו כו' היכי משכחת לה:

26 דאשקייה מי דקלין - דאמרי' בפ' שמונה שרצים שבת קי. מאי מי דקלים תרי דקלי איכא במתא מחסיא ונפיק מעיינא דמיא מבינייהו כסא קמא מרפי ואידך משלשל ואידך כי היכי דעייל הכי נפק משלשל את הגוף ומנקה את הגוף ביותר ובכך העביר הפרש וכיחו וניעו:

27 וסכיא נשא - פי' רש"י להשיר השער ושלקו במי טבריא תחלה קודם שסכו בנשא להשיר שער הראש ושער הגוף ע"י שסכו נשא נשרו השער עקרי השערות דאי סכו מעיקרא בנשא אכתי שרשי השער העוברים דרך העור לבשר לא היו עוד נושרים מן הנשא משום דשער חלחולי מתחלחל ומחובר לבשר הראש שתחת העור כדאמרינן בפרק העור והרוטב חולין קיט: ונראה דלא סברא הך סוגיא הא דאמר לעיל שערו העומד ליגזז מהו משמע דאותו שאינו עומד ליגזז לא הוי גלגלין ושמא ס"ל כרבה דאמר גזז שערו הוי גלגלין ולא גזז תיבעי ליה בין שעומד ליגזז ובין שאינו עומד ליגזז ועלה קאי:

28 מת שטחנו אין לו רקב - דוקא רקבות גמירי ולא עפרורית דטחינא:

29 כברייתו בעינן - כלומר שירקב כמו שהיה שלא נשתנה מברייתו:

30 מת שחסר אין לו רקבון - שנקבר חסר:

31 ולא תפוסה - לקמן בפ' הכותים נזיר דף סד: המוצא מת בדרך כדרכו נוטלו עם תפוסתו ודריש לה מקרא ומפרש ליה שנוטל כל עפר התיחוח ושלשה אצבעות מקרקע בתולה:

32 ולא שכונת קברות - לקמן בפרק בתרא נזיר דף סד: אמרינן מצא שלשה מתים אם יש בין זה לזה מארבע אמות עד שמנה אמות הרי זה שכונת קברות ובודק הימנו ולהלן כי יש לחוש שמא יש שם בית הקברות ואם מצא שנים שלמים ואחד חסר אין זה שכונת קברות וצריך עיון למה אם טעם שכונת קברות משום חששא דדילמא היה שם בית הקברות אף כי אחד חסר נמי ניחוש ואם הוא הלכה למשה מסיני מוטב:

33 מיתיבי לא אם אמרת במת כו' - במס' עדיות פ"ו מ"ג תנן לה דאיפלגו על כזית בשר הפורש מן האבר מן החי דאיכא למאן דמטהר ואיכא למאן דמטמא ויליף לה מבשר הפורש מאבר מן המת ומותיב לא אם אמרת באבר מן המת שכן במת יש בו כמה חומרות רוב ורובע ומלא תרווד ברוב פירוש רוב בנין או רוב מנין ורוב רובע קב עצמות דמטמא באהל וכן מלא תרווד רקב מן המת שמטמא באהל כדתני באהלות והיכי דמי דאין לו רקב לחי כמו דארקיב חד אבר דכוותה גבי מת אפי' ארקיב חד אבר אם חתך האבר ממנו יש לו רקב ואמאי והא מת חסר הוא ומשני מי קתני הא מת הא קמ"ל שום מת יש לו רקב ובמת שאינו חסר שום חי אין לו רקב וכדאיתא שחתך אבר מן החי ונרקב:

34 טעמא משום חי - י' כל זמן שהוא חי אין לו רקב אבל מת יש לו רקב כגון מת אדם אחד שנרקב בעודו חי אחד מאבריו יש לו רקב לאותו אבר אע"פ שהרקיב בעודו חי ומשני מי קתני הא מת הא קמ"ל דשום מת יש לו רקב כשנרקב לאחר שמת ושום חי אין לו רקב אפי' כי מת אחרי כן אין האבר שנרקב בעודו חי מטמא כדין רקב:

35 נמלה שחסרה מהו - דאמר בפ' אלו הן הלוקין מכות יג. האוכל נמלה חייב עליה בכל שהוא אע"פ שאין בה כזית ומיבעיא ליה אם נקצצו רגליה שעדיין היא יכולה לחיות ועדיין שם בריה עליה:

36 מי אמרינן שיעורא גמירי - כלומר שלימה בבריה והא חסרה או דלמא בריה גמירי לה והויא לה שרץ הואיל ועדיין ראויה לחיות: